זה מתחיל מדבר קטן, כשאתה מציץ לחבר במבחן או שואל שאלה במבחן כמו "מה ענית בשאלה 8?", וזה נראה לך עניין קטן, אבל הדברים האלה הולכים ומידרדרים.
צריך להיזהר ממצבים שבהם הדברים מתחילים להיתפס כנורמה, כדבר שכביכול כולם עושים: דיבורים במבחנים, העתקות, אנשים מכינים להם פתקים וכותבים על השולחנות. ואז הסטודנט אומר לעצמו: אוקיי, אז גם את העבודה שאני צריך לכתוב, וקשה לי כי אני עובד קשה מאוד, ויש לי משפחה... אז אני איעזר בעבודה שמישהו אחר כתב.
צריך להיזהר ממצבים שבהם נוצרת אווירה שזה בסדר, שכולם עושים, כולם מעתיקים, כולם פונים לאנשים אחרים שיכתבו להם, ולכן כביכול מותר לעשות את זה. לא כולם עושים את זה, אבל כשיש הרבה מקרים כאלה שלא מטופלים בידי המוסדות, נוצרת אווירה כאילו זה בסדר. במצבים שיש אווירה כזו, יש אנשים שקשה להם לראות את הפסול שבמעשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה